פרשת וישלח - המטייל הישראלי הצעיר ביותר בתאילנד, או: איך גיליתי את האור

המעשה היה לפני שמונה עשרה שנה בדיוק. נסענו, זוג ושני ילדים שהצעיר שבהם בן חודשיים, לתאילנד. לאחר מספר ימים של תזונה המבוססת על אורז ופירות, התחלנו לחפש מקום לאכול בו אוכל נורמלי. ולאן היה אז ללכת? לבית חב"ד שברחוב קאו סאן.

הגענו לכניסה הצדדית ופתחנו את הדלת. המקום היה מלא מפה לפה בתרמילאים ישראלים עם צמות ושרוואלים. והיה הרבה רעש, שהפך לדממה, כשדחפנו פנימה את עגלת התינוק שלנו. לאחר ההפתעה הראשונית של הנוכחים, בננו הוכתר ל"תרמילאי הצעיר ביותר בתיאלנד". ואנחנו, אחרי השניצלים, שטעמם היה בפינו כטעם סטייק ציידים, התוודענו להתוועדות יט' בכסלו.

יט' בכסלו נקרא בחב"ד ראש השנה לחסידות1. הוא נקרא גם חג הגאולה, וידוע גם כיום פטירתו של המגיד ממזריטש.

אם תשאלו חסיד מהי חסידות, הוא יענה "אור וחיות". נוכחתי לראות שכיום, תורת החסידות שזורה כמעט בכל מאמר שיוצא מבית הציבור הדתי לאומי. החסידות שמוסיפה אור וחיות ללימוד, איננה שייכת לזרם זה או אחר, ולא צריך להיות חסיד כדי ללומדה.

תורת החסידות היא בעצם פנימיות התורה, כלומר הקבלה, או תורת הסוד.

מקובל לחלק את רובדי התורה לארבעה לפי ראשי התיבות של המילה פרד"ס: פשט, רמז, דרוש, וסוד2, כאשר הקבלה, הסוד, הוא הרובד הנסתר ביותר. הקבלה מכונה "נשמתא דאורייתא" – נשמת התורה3. כך שכפי שהנשמה נותנת חיים בגוף, כך פנימיות התורה נותנת חיים ב"גוף התורה", שהוא החלק הנגלה של הלכות הנקראות "גופי תורה"4.

ידוע שבעבר, לימוד הקבלה היה שמור ליחידי סגולה בלבד. מי שפתח את השער לפרסום תורת הקבלה, היה האר"י הקדוש, שפעל בצפת במאה השש עשרה. הוא עשה זאת על ידי כך שאסר לחלוטין את השימוש בקבלה מעשית, ואמר ש"בזמננו מותר ומצווה לגלות זאת החכמה"5.

כמאתיים שנה לאחר מכן, תנועת החסידות, בראשות הבעל שם טוב, הנגישה את תורת הקבלה לציבור הרחב, על ידי תרגום של מונחים קבליים הלקוחים משפת גוף האדם למונחים הלקוחים מנפש האדם. תרגום זה, הסיר את החשש, שלימוד הקבלה על ידי ההמון יוביל להגשמת האל, ואף הפך אותה לחכמה שניתן ליישם לטובת פיתוחה וזיכוכה של הנפש6.

בחווייתי האישית, חשיפת המימד הפנימי של התורה, מגלה את הקשרים שבין חלקי התורה השונים, כך שהם נעשים בו זמנית בעלי משמעות נרחבת יותר ועמוקה יותר.

לדוגמא: ישנה אימרה ידועה הקשורה לאישה, שכל אחת שמעה בוודאי פעמים רבות. מקור האמרה בפסוק "ויבן ה' אלוקים את הצלע". על פי פשט הכתוב: "ויבן" מלשון בניין. רבי יהודה הנשיא דורש את הפסוק "בינה יתירה ניתנה באשה"7 – בינה מלשון הבנה שכלית.

לאחר הפשט והדרש, באה תורת הסוד ומגלה לנו שחכמה ובינה הם בעצם כוחות אלוקיים המתורגמים לכוחות נפש באדם. החכמה נמשלת לאבא, כי היא מידע מתומצת ונקודתי, ואילו הבינה נמשלת לאימא8, הבונה גוף של ידע. הסתכלות זו בפנימיות התורה, מאפשרת לנו לקשר בין הפשט והדרש ולהבין כי הבינה היא בעצם בניין מופשט, בעזרתה מידע חיצוני (החכמה), נתפש ומתקשר לידע קודם. הקשרים בין הידע החדש לישן יוצרים מעין מבנה, וכאשר מבנה זה הופך לחלק מהאדם, מגיע שלב הדעת – חוויות תודעתיות ורגשיות שיפעילו פעולות מעשיות.

יהיה רצון שבמה זו תהיה מקום של בניין של תורה על כל רבדיה, מלאה חיות ואור.

מקורות:

1. אגרת הרש"ב, ט"ז כסלו תרס"ב 2. תיקוני זהר, ודרכו של הרמב"ן 3.זוהר חלק ג, קנב ע"א 4. משנה חגיגה א,ח 5. הקדמה לספר עץ חיים 6. עולמות, הרב יצחק גינזבורג, הוצאת ידיעות אחרונות 7. נדה מה,ב 8. ספר היצירה