פרשת תולדות: שני גויים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ

ספר בראשית בכלל ופרשת תולדות פרט מספרים את סיפור התהוותנו שלנו- של העם היהודי.

הפרשות בספר זה תמיד מאד מעניינות ומלאות סיפורים עם פרשיות משפחתיות עסיסיות, מוסרי השכל למיניהם, מתח וסופים מפתיעים. מעולם לא משעמם לקרוא בפרשיות אלו שוב ושוב ותמיד מגלים פנים חדשות לכל סיפור.

גם פרשתנו מלאת עניין ומתח: החל בהריונה המוזר של רבקה, המשך בסיפור נזיד העדשים ומכירת הבכורה, ישיבת יצחק בגרר, סיפור הבארות וכמובן- סיפור הברכות ויציאת יעקב מארץ כנען.

נראה כי בפרשתנו נעוצים השורשים והרמזים לעקרו ות חיינו אנו ובעיקר לתקופה הסוערת שבה אנו נתונים היום במדינתנו היקרה.

בתחילת הפרשה, לאחר שה' נעתר ליצחק ורבקה הרה כתוב: "ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה'. ויאמר ה' לה שני גיים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר. וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה"

ראשית, לרבקה יש בעיה בהריונה והיא מייד פונה ישירות לה'. היא אפילו לא פונה לבעלה אשר נחשב לצדיק בן צדיק והיא לא מתייעצת איתו או מבקשת ממנו לפנות אל ה' (למרות שכאשר רבקה עקרה, כתוב ששניהם מתפללים אך רש"י כותב שה' נעתר לה בזכות יצחק, מאחר והוא צדיק בן צדיק ואילו היא צדיקה בת רשע). זו צריכה להיות המהות של אמא יהודייה. המהות שלנו. בכל בעיה שאנו נתקלות - גדולה כקטנה, ובטח ובטח בכל מה שקשור לילדינו- אנו צריכות לפנות בבקשה ותפילה אל ה' לעזרה כעקרון בסיסי, אף טרם רו במקביל ךפניה לאנשי מקצוע לדוגמה.

שנית, לפי הכתוב, עוד טרם נולדו עשו ויעקב, המתח והמאבקים ביניהם כבר החלו. מאבקים שמהווים את המהות של חיינו כיום בצל הטרור והמלחמות עם העמים שמסביבנו

אם ה' החליט כבר כאשר התינוקות היו בבטן- כי הגדול יעבוד את הצעיר, הרי שבהמשך הפרשה אנו רואים כי הבכור מוכר את בכורתו- ולאחר מכן עשו בפועל מתכחש למכירה זו ודורש את ברכת הבכור- ואנו רואים כיום את סממני ההתכחשות הזו עד ימינו אנו. וכפי שעשו מגיב על הברכות שיעקב קיבל ברצון להרוג את יעקב- אנו רואים את המשכיותה של תגובה זו בהתקוממות של אוייבינו בתקופתנו.

כבר בהיוולדם של יעקב ועשו כאשר כתוב: "ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער" אומר רש"י: "סימן הוא שיהא שופך דמים". כבר מרגע הלידה אנו רואים שאופיו של עשו חתום וגמור וכל כולו לשפיכות דמים.

אנו לא רואים שעשו מנסה לפתור את הקונפליקטים שעולים בחייו בדרכי שלום או בדרכי שיחה. להיפך, בכל היתקלות של עשו בפרשה- אנו רואים תגובה המלווה במונחי מוות. הן כאשר הוא מבקש את נזיד העדשים והן כאשר יצחק מברך את יעקב.

על המילים "ממעיך ייפרדו" אומר רש"י כי כבר מן המעיים שלך רבקה הם נפרדים, שונים: "זה לרשעו וזה לתמו". אף לאחר מכן כאשר גדלים הנערים כתוב: "ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים"- נדמה לפעמים כי התמימות שלנו מוליכה אותנו שלל. כואב לנו כיום לראות כיצד בני עשו יודעים להוליך שולל ולשכנע את אומות העולם כי אנו הרשעים וכי הם התמימים...

הלשון החלקלקה של עשו אשר שיכנעה את יצחק לתת לו את הברכה, זו אותה לשון עקומה שמספרת דברי שקר וכזב בכל אמצעי התקשורת. על כך שיצחק אוהב את עשו אומר המדרש "שהיה (עשו) צד אותו (את יצחק) ומרמהו בדבריו"

על המילים " והנה תומם בבטנה"- מעיר רש"י כי כאשר תמר בהריון עם תאומים כתוב בספר בראשית "תאומים" בכתיב מלא ואילו כאן כתוב בכתיב חסר. לפי ששני בני תמר צדיקים הם ואילו פה אחד צדיק ואחד רשע.

אנו רואים מידי יום כיצד מילותיו של עשו בעת מכירת הבכורה במחיר של צלחת אוכל מתעוררות לחיים וממשיכות בזרעו: "הנה אני אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה"- קידוש המוות על פני אחיזה בערכים ובמסורות כמו קידוש החיים, חשיבות הבכורה כלפי ההורים וחיי משפחה. ערכים בהם יעקב דבק לכל אורך חייו- ובהם אנו דבקים עד היום.

אם כך, האם מצבנו כיום הוא בלתי הפיך?? האם לנצח נאכל חרב??

לא ולא. כבר בברכתו של יצחק, ניתן לנו הפיתרון למצב הסבוך שאליו ניקלענו עוד מימי בראשית: "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך. ארריך ארור ומברכיך ברוך"- בסופו של תהליך "בני אמך"- בני עשו ישתחוו לך ויעבדו אותך. אך התהליך הוא לפי סדר מאד מסויים שמצויין בברכה: "ארריך ארור ומברכיך ברוך"- אומר רש"י: "הצדיקים תחילתם ייסורים וסופם שלוה. ואורריהם ומצעריהם קודמים למברכיהם..."

בטוחים אנו שברכת יצחק אבינו תתקיים, וכל שנותר לנו הוא להתפלל כרבקה אימנו שנזכה במהרה לראות את ברכת אבותינו עלינו.